התמכרות לעישון – אורח שהפך לדייר קבע.

"אני מכורה", אמרה לי והשתתקה. ביקשתי דוגמא וענתה: "השתלטו עלי, אני לא מחליטה על כלום. אני תלויה בזה וזה חלק ממני. פעם היה לי טוב לעשן וממש כיף עם זה. לא יודעת מה קרה ומתי, אבל כבר לא טוב לי עם זה ואני לא מצליחה להפסיק. אני לא מבינה למה. העישון זה חלק ממני וקובע את הכל".

והמילים האלה מקפלות את הכל. אז למה קשה להציג את הרעיון שההתמכרות היא משהו חיצוני שהשתלט עלינו? כמה כוחות נפש צריך כדי להסתכל על ההתמכרות הזו, להתחיל להיפרד ממנה, ועוד להישאר בסדר עם עצמנו.

בואו נסתכל על ההתמכרות הזו בעיניים מפוכחות:

בהתחלה, זה היה נראה כמו רעיון טוב – הזמנת את האורח הביתה, אולי מתוך סקרנות או כדי להרגיש שייך. הוא נכנס בנימוס, התמקם על הספה, וזה היה נחמד בזמנו. מהר מאוד הוא התחיל להרגיש נוח: אכל מהמקרר, השתלט על השלט של הטלוויזיה, והכתיב לך מה לעשות ואיך להרגיש. עכשיו הוא שולט על סדר היום שלך, ואתה מוצא את עצמך מנסה לפייס אותו, רק כדי לשמור על שקט בבית. כשהגיע הזמן להיפרד, האורח הזה מסרב ללכת.

אבל זה הבית שלך.
ובבית שלך רק אתה מחליט, האורח הזה לא מוזמן יותר. הוא אולי עקשן, אבל הוא זמני. בעזרת הכלים הנכונים והנחישות, תוכל להחזיר לעצמך את המפתחות הביתה ואת החופש. גם את החופש לא לפתוח לו יותר את הדלת כשידפוק שוב.

נאמר שקוראים לאורח הזה ג'ון. הוא לא תורם שום דבר חיובי לחייך, אבל דורש הרבה תשומת לב ומשאבים. הוא מניפולטיבי ורמאי. כשאתה מנסה להיגמל, ג'ון לוחש דברים כמו, 'רק סיגריה אחת לא תזיק', או 'היה לך יום מלחיץ, מגיע לך לעשן'. ג'ון מכיר את כל נקודות התורפה שלך ולא מהסס לנצל אותן. הוא גם מלך התחפושות. לפעמים הוא מעמיד פנים שהוא החבר שלך, מציע נחמה או תחושה של שגרה. בפעמים אחרות, ג'ון מתנהג כמו בריון, גורם לך להרגיש חרדה או עצבנות כשאתה לא מעשן.

פטנט 1: הקול של ג'ון הוא לא הקול שלך. כשעולה דחף לעשן, זה הזמן לשאול: 'האם זה אני שמדבר, או שזה ג'ון?' זה יעזור לך להתחיל לראות את ההתמכרות כמשהו חיצוני לעצמי האמיתי שלך.

סדרי העדיפות של ג'ון הם לא שלך. הדבר היחידי שמעניין אותו, זה להנציח את עצמו. לא הבריאות שלך, האושר שלך או מה שחשוב לך. כשעולה ה"צורך" בסיגריה, זה לא אתה שמדבר – זה הקול של ההתמכרות, הקול של ג'ון. למשל:

– רצית לחסוך כסף? ג'ון מעודד אותך להוציא אותו על סיגריות.
– רצית לנשום בקלות יותר? ג'ון משכנע אותך לשאוף עשן.
– רצית להיות נוכח עם יקיריך? ג'ון דוחק בך לצאת החוצה לעשן.

ג'ון הוא כמו טפיל, ניזון מהמשאבים והאנרגיה שלך בזמן שהוא לא נותן שום דבר חיובי בתמורה.

פטנט 2: בכל פעם שעולה "צורך" בסיגריה, שווה לבדוק שני דברים: 1 מה אתה באמת צריך עכשיו ולנסות לטפל בצורך האמיתי. 2. לזכור שהגוף שלך לא צריך סיגריות – זה ג'ון שצריך אותן כדי לשרוד. לא נולדת מעשן, ניקוטין זה לא צורך בסיסי של הגוף, וכל מה שג'ון צריך, זה שאתה תמשיך לעשן.

ממשיכים להפריד! אני זה לא ג'ון!

פטנט 3: כשעולה המחשבה 'עישון הוא חלק ממני', נסה לעצור ולערער על המחשבה הזו. האם באמת בא לך לשאוף כימיקלים מזיקים, או שזה ג'ון ההתמכרות מדבר? האם עישון מתיישב עם הבריאות שחשובה לך, אם היא חשובה לך?

כל אחד ואחד מאיתנו, הוא הרבה יותר מההרגלים וההתנהגויות שלו. גם אם ג'ון אומר אחרת. יש לנו חלומות, תחביבים, ערכים ומערכות יחסים. עישון הוא משהו שעושים, לא מי שאנחנו. ההתמכרות ג'ון רוצה שתאמין שהיא חלק בלתי נפרד מהזהות שלך, אבל זו תחבולה כדי לשמור על עצמו בלבד.

פטנט 4: תאר את עצמך ב-10 מילים, בלי להזכיר עישון. מה זה אומר לך על מי שאתה באמת?

יש לנו יכולת לבחור אם לעשן או לא!

ממש כל פעם שיעלה חשק לעשן, הבחירה אם להדליק, היא בחירה בעצמך ולא בג'ון, וההחלטה אם להדליק היא תמיד בידיים שלך.

לא חשוב ולא משנה אם הפסקת כבר, או עדיין עם סיגריה ביד. הרצון לעשן עולה שוב ומידי פעם. כל רצון כזה, הוא שליח של ג'ון.

פטנט 5: נסה לזכור שכל רצון או דחף חזק לעשן, זו ההתמכרות ג'ון נלחמת על חייה, ולא צורך אמיתי שלך. הדחף יחלוף, ובכל פעם שזה קורה, העצמי האמיתי שלך מתחזק.

לומדים להסתכל על הדחף לעשן אחרת!

הדחף הוא סימן חיובי: הוא לא סבל, אלא סימן שהגוף שלך מתחיל להשתחרר מההתמכרות. וסימן להתקדמות לקראת חיים ללא עישון. רעיון ענק!

–  הדחף הוא קול של ההתמכרות שמנסה לשכנע עכשיו לעשן. חייבים להקשיב לזה?
– הדחף הוא הזדמנות לתרגל בחירה ולחזק את הנחישות לבחור לא לעשן.
– במקום להילחם בדחף, אפשר להתחיל להכיר אותו: איפה הוא מורגש בגוף, מתי הוא מגיע ומתי הוא נעלם. הוא תמיד נעלם.

רוצים עוד כלים איך לזכור שההתמכרות היא לא מי שאתם? בואו לקבל עזרה.