"אני מפחד להיות לבד עם המחשבות שלי", דורי הסביר לי לפני שנה, ואני זוכרת. "הסיגריה עוזרת לי לשלוט במה שעולה שם". נשמע מוכר?
לפעמים ההפסקה לסיגריה היא לא באמת הפסקה. היא בריחה קטנה, מאורגנת ומתוזמנת היטב. אנחנו יוצאים למרפסת, למדרכה, לפינת העישון – כביכול להיות לבד, אבל תמיד עם ה"חבר" או "החברה הכי טובה" הנאמנים ביד. הסיגריות שם כדי להרגיע, להשתיק, לטשטש את מה שבאמת עולה בשקט.
ומה זה בשבילכם המפגש עם השקט?
כשאנחנו באמת מקשיבים, בלי הערפל של העשן, עולים דברים מפתיעים:
- לפעמים זה דווקא רעיון יצירתי שחיכה להזדמנות
- לעיתים זו תובנה על מערכת יחסים חשובה
- ויש שזה פשוט געגוע – לאדם, למקום, או לחלק בעצמנו
"גיליתי שאני חושב על הילדים שלי". דורי בנקאי בתפקיד ממש בכיר. "לא על הבעיות, אלא על הרגעים הקטנים. דברים שבדרך כלל אני רץ מהם הלאה".
הפחד מהשקט הוא טבעי. בעולם שבו אנחנו רגילים לגירויים מתמידים, להיות לבד עם עצמנו יכול להרגיש מאיים. אבל דווקא שם, במפגש הלא מתווך עם עצמנו, טמונה הזדמנות – להכיר, להבין וגם לצמוח. וצמיחה, מסתבר, היא צורך בסיסי של כולנו. מתי חשבנו לאחרונה על התפתחות אישית שלנו? על שינוי משמעותי?
דורי שנגמל כבר לפני שנה, אמר לי השבוע כשהתקשרתי להתעניין מה איתו ומה שלומו: "בהתחלה הרגשתי חשוף בלי הסיגריה, לא ידעתי איך להיות לבד בסיטואציה. אבל אז גיליתי שכל המחשבות האלה על הילדים, באות לטובתי. היום אני מחכה לרגעים האלה של שקט".
לפעמים מה שנראה כמו פחד, הוא בעצם דלת לחיבור עמוק יותר – עם עצמנו, עם הסובבים אותנו, ועם החיים עצמם.
וזה מה שהכי חשוב בגמילה מעישון.
אם אתם מזהים את הפחד הזה מלהיות לבד עם עצמכם, אתם לא לבד. אני מזמינה אתכם לשיחה שבה נוכל לדבר על הדרך להפוך את הרגעים האלה ממאיימים למעצימים. צרו עימי קשר ונתחיל יחד במסע הזה.