שרון בן 40, ספורטאי מצטיין בעברו, נשוי ואב ל3 ילדים צעירים, אחד ממאמני נבחרת ישראל בתחום הספורט שלו, הקים ב10 אצבעות מרכז ייחודי לילדים המבוסס על עקרונות חינוכיים ספורטיביים מיוחדים. יש לו צוות מדריכים מקצועיים, צוות ניהולי אמין ומצויין, ובעצמו משקיע את מיטב זמנו ומרצו בגיוס כספים למרכז שלו. סדר היום שלו עמוס: הוא מתרוצץ ברחבי הארץ ובחו"ל, מטפח קשרי ידידות עם תורמים פוטנציאליים, במטרה לגייס תרומות למרכז הייחודי שלו.

למה שרון פנה אלי:

שרון הציג בעיקר את סיפור הסטרס האינטנסיבי והאחריות העצומה שלקח על עצמו כשהחליט לממש את החזון שלו למרכז החינוכי. המרכז שלו עלול להיסגר אם לא יעמוד ביעדים שהציב לעצמו. הוא "צריך" להפסיק לעשן, בעיקר כי אשתו לוחצת עליו (?) ובשנתו ה40, העישון משפיע עליו: הכושר הגופני יורד, הוא לא מצליח להיות מפוקס לאורך זמן. הנסיעות קשות לו, הוא מבלה שעות ארוכות משועמם בפקקים בדרכים, והבעיה שמול כל הלחצים רק הסיגריות עוזרות לו. הוא לא זוכר את עצמו לא מעשן, ברור שהוא צריך לעשן, והוא גם מרגיש שהעישון שלו מוצדק.

נסיונות עבר:

הוא מעולם לא ניסה קודם להפסיק לעשן, כי אין לו פתרונות אחרים, והוא ממש בטוח בכך. שרון אף פעם לא קיבל עזרה בכלום, הוא רגיל להתמודד לבד ולמצוא בכוחות עצמו פתרונות למה שהוא צריך. גם הרעיון למרכז שהקים היה חדשני בזמנו. מאז קמו לו מתחרים, אבל המרכז שלו בהחלט מוביל בתחומו. הוא  לא רוצה לוותר על מה שהקים במו ידיו ועל משימת חייו אבל אין לו כבר כוח, והוא הבין שאולי לבד זה לא ילך, אם עד עכשיו זה לא הלך.

מה קרה מאז שנפגשנו:

האמת היא, שהוא הגיע די החלטי עם הרצון שלו, אבל לא ידע איך ומה בדיוק לעשות כדי להפסיק. מעשן לו 8 סיגריות כל יום, ומרגיש ממש חסר אונים מולן. הוא לא ידע להסביר מה קורה לו אפילו. זה לא כל כך הרבה סיגריות כל יום, ואין לו מושג מה יכול לעזור לו להפסיק. ובטח שהוא לא יודע איך להסתדר בלי.

הצעתי להיות פרקטיים ולמצוא פתרונות אחרים לסיטואציות שבהן הוא מעשן. הצעתי שיתחיל לדרג סיגריות שיותר חשובות לו או פחות. חשבתי שזה יתחיל לעשות לו סדר בדברים והוא ירצה לעשות תהליך מובנה, ברור ופשוט. אחרי הכל… רק סיגריות בודדות, מה הבעיה כבר?

קבענו שינהל יומן עישון. כשתשומת הלב בהרגלים, זה מפקס לתהליך ועוזר. עלינו על עניין העישון בשעת הפקקים בנסיעות, וחשבנו ביחד איך להפסיק לעשן בנהיגה. למה כבר עכשיו להפסיק לעשן בנהיגה? כי אז כשיגיע להפסקה עצמה, יהיה לו דבר אחד פחות להתרגל אליו. זה כמו אימון כזה לקראת משהו, ככל שמתאמנים, משתפרים. כמו בספורט.

הקשיים נמשכים:

ככל שנמשך הזמן, ראיתי שכל ענייני הנהיגה לא מוסיפים לו ביטחון, למרות שלפעמים כבר לא עישן באוטו. נכון שהוא הכין רשימה של סיטואציות שבהן הוא רגיל לעשן, והבין יותר טוב למה הוא מעשן כל סיגריה שלו. הבעיה עלתה כשהוא לקח את שיעורי הבית, עשה אותם, וחזר אלי עם עוד יותר קשיים. בעיניו עדיין ברור שעישון בנהיגה מקצר זמני עמידה בפקקים, ולכן חובה לקחת קופסא לרוב הנסיעות. יכול להיות שהיא תסתיים תוך חצי יום, ובעיקר תוך כדי הפקקים. עדיין אין כמעט מצב שהוא נוהג בלי לעשן. דבר נוסף שעלה ממש חזק, שלשמור על עירנות וכושר כולל שתיה של המון קפה במהלך היום ואז עם כל כוס יש סיגריה… ואין מצב לקפה בלי סיגריה. 

אז נתתי לו 3 פטנטים שיכולים לעזור לו להנות מקפה בלי לעשן. הוא הלך הביתה וחזר עם הבשורה: לא הצלחתי, יש לך עוד פטנטים בשבילי? 

נתתי לו, למרות שהוא יכול היה למצוא אותם בקלות בעצמו בגוגל. 

לא מדדתי לו זמנים, אבל לאט לאט ככל שהסכים לא להיבהל מהשינויים הגדולים, הדברים התחילו להשתנות. שלושה שבועות לפני שהפסיק לעשן, בכל זאת כבר לא עישן בנהיגה. בגלל שהיה חייב כל היום לשמור על עירנות, פתאום הוא שם לב (קצת בחריקת שיניים אמנם ☺) שאם הוא שותה קפה בלי לעשן, הוא אפילו יותר עירני.

ואז עלו עוד קשיים, כי חלק מהצוות שלו במרכז אנשים מעשנים (איך זה קשור לספורט? אתמודד עם זה מחר), הורים שבאים לדבר איתו חלקם מעשנים… הוא ממש חשש שלא יקבלו יפה את ההפסקה שלו, וחשש לשים שלט "בבקשה לא לעשן" על דלת המשרד שלו. 

כמעט משבר:

הבעיה הגדולה מכולן, הייתה לקראת נסיעה לחו"ל לפגישה עם תורם פוטנציאלי. שרון ממש שקשק לקראת הנסיעה. הקונפליקט עלה במלוא עוזו: איך אני יכול לבקש תרומה, כשאני רגיל לקשור קשרים לטובת התרומה… על סיגריה. ככה מקובל: נפגשים על שפת בריכה, אני מוזמן תמיד לסיגריה טובה או שתיים, וכטוב ליבנו בעישון, גם היד נשלחת לכיס ואני חוזר הביתה עם תרומה. 

נק' המפנה:

פה עלינו על נקודת המפנה בתהליך שלו, והסיטואציה שהכי חשש ממנה, הפכה להיות הסיטואציה שהפכה את כיוון התהליך, והקפיצה אותו תוך ימים אחדים להחלטה ולהפסקת העישון. הבנו ביחד, שהעישון בעצם לא מסתדר עם תפיסת הבריאות שלו. הוא עצמו ספורטאי לשעבר. מילא שכבר היה לו קשה לנשום בספורט והכושר שלו התדרדר… הדבר החשוב יותר היה, שפתאום הוא הבין, שגם תרומה כזו שהוא רוצה לבקש, אם היא באה מאדם מעשן, אמנם לא מסתדרת עם המסרים הספורטיבים והבריאותיים של המרכז החינוכי שלו, אבל הוא עצמו לא חייב לשתף פעולה עם התורם המעשן. הוא הבין גם שבעיקר חשש לסרב לסיגריה ועישון משותף עם התורם, אבל כשהתובנה העמוקה נכנסה לו ללב, פתאום לא הייתה שום בעיה. שרון היה מוכן להתמודד גם אם ההוא יעצור את התרומה שלו, כי עישון ואג'נדה חינוכית בריאה בכלל לא הולכים בעיניו ביחד. מכאן בבת אחת נשרו כל הספקות. איך אפשר לעשן אפילו סיגריה אחת נוספת? ואיך אפשר בכלל לקבל תרומה כספית תוך כדי עישון, אם בריאות זה ערך מוביל עבורי? שרון בחר לא לנסוע להיפגש עם התורם. התרומה התקבלה בשיחת טלפון, ולא הופעל שום לחץ על התורם. הידידות עמדה גם במבחן העשן, וגם במבחן המרחק.

מה קרה בסוף?

שרון לא מעשן כבר 10 חודשים. דיברתי איתו פעמיים במהלך השנה הזו. מידי פעם עדיין עולה לו געגוע, לדבר הטוב הזה שנגע בו בצעירותו, העישון. זו האמת. שאלתי למה הוא מתגעגע בעישון, והוא הסביר נורא יפה, שבינו לבין עצמו, הוא עדיין מתייחס לסיגריות שעישן פעם, כאל משהו נעלה ומשובח. וזה בסדר לו. לא קשה לו, לא חסר לו בשוטף… זה רק מידי פעם רחוקות מתגנב למחשבות, ונשאר שם. זה קצת כמו להתגעגע לגיל הצעיר, כשהייתי כל כך בכושר וספורטאי מצטיין… ואני כבר לא שם וזה בסדר לי. וואו. איזו תובנה. להתבגר זה לא פשוט, להיזכר בדברים שהתאימו פעם גם לא פשוט. אבל לא כל זיכרון מפיל אותו, ובוודאי שאין לו עניין לחזור לעשן. המרכז שלו משגשג והוא מרגיש הרבה יותר טוב, עם כל בקבוק של סודה שהוא קונה לו לפני נסיעה ארוכה. כדי לזרז את הפקקים ☺

מה ניתן ללמוד משרון: 

1. תתחברו למה שחשוב לכם באמת! האם העישון מסתדר לכם עם זה?  הרצונות העמוקים שלנו, הדברים שחשובים לנו בחיים, הערכים שלנו, הדברים שהם בטבע שלנו ושבלעדיהם אנחנו לא אנחנו, מוכרחים לקבל ביטוי בסדר היום שלנו. זו הדרך היחידה להתחבר. אם העישון לא מסתדר כבר עם ערך חשוב שכזה, הוא ינשור מאיתנו לגמרי ואנחנו פשוט נפסיק לעשן. אגב, גם "צריך להפסיק כי אשתי מבקשת" יכול להיות חשוב מספיק, כשהזוגיות משמעותית וחשובה לכם.
2. "שינוי הרגלים" זה אומר להתאמן לקראת ההפסקה! אל תחששו להתאמן על לעשות את הדברים ביומיום אחרת, להפריד עישון מכל מיני הרגלים, גם אם אתם כבר לא זוכרים איך אפשר בלי. ככל שתתחילו להתאמן על כך לפני ההפסקה, כך תרגישו מוכנים יותר ורגילים יותר בלי סיגריות, כשתפסיקו באמת.
3. הפסקת עישון נמדדת בשחרור, בחופש, במצברוח טוב ששייך לסיפוק, להגשמה, לחיבור לעצמי. מחשבות ואפילו געגוע לעישון מידי פעם זה חלק מהעניין ואין מה להיבהל מהן. לחשוב על סיגריה זה לפעמים זיכרון מתוק. כמו עוד עוגיה בחלון הראווה של רולדין, שאנחנו בוחרים לא לקנות.
4. אני למדתי משרון שאין גבול לפעמים לקשיים שאפשר להיתקל בהם בדרך, אבל נחישות, אומץ להתמודד ואומץ לקבל עזרה, הם עוגנים מדהימים בתהליך שלנו.

רוצים גם? להתחבר למה שחשוב לכם באמת? מוזמנים לתהליך פתוח, קשוב, ללא שיפוט, תהליך היכרות עם עצמכם העמוק, שיחבר אתכם אליכם, וינשיר את העישון מכם.