גיל הוא גבר צעיר ומצליח, בן 38, השנה אבא שלו פרש מהעסק המשפחתי, והוא עכשיו בעלים של מפעלון קטן. הוא נותן שירותים לתעשיית הפלסטיק ומעסיק כבר 5 עובדים. מעשן כ 15 סיגריות כל יום, רובן בשעות העבודה. הוא רוצה להפסיק לעשן כי הגיע לגיל שכל דקה כבר חשובה לו. הוא רוצה להיות בריא לעוד הרבה שנים, והתחיל השנה מסע אישי לשינוי הרגלים ואורח חיים שישפרו לו את הבריאות. כך שינה את הרגלי התזונה שלו, ירד במשקל ונכנס לתכנית לחיטוב, עם מאמן כושר אישי מדהים. הוא רואה תוצאות נהדרות  ואינו רוצה לוותר על שום דבר ממה שהשיג, וגם העישון פתאום מתחיל להפריע לו.
"מה מפריע בעישון", שאלתי?
"הכל"! ענה ולא יסף. ביקשתי קצת פירוט, וענה שהוא התחיל להשתעל בזמן האחרון והכושר עם המאמן לא משתפר מספיק לטעמו.
"אוקי. אז למה להמשיך  לעשן"? הקשיתי.
"כי העישון עוזר לי", ענה לי בכנות יתרה.
"איך עוזר"?
"אני איש עסקים. אני מצליחן. אני מתפתח. אני מגדיל את ההכנסות שלי. אני עושה חיל בתחומי. אני סוגר חוזים עם משרד הביטחון".
"נשמע נפלא", הבעתי את מלוא הערכתי. "איפה העישון עוזר לעסק"?
"לא לעסק זה עוזר. העישון עוזר לי".
חזרנו לסקוור וואן. "איך העישון עוזר לך"?
"עישון זה פוזה. אני מעשן כי כך רואים אותי כגבר מצליחן. אני לא מוכן לאבד את התדמית שלי, העישון זה חלק ממני, ואני לא רוצה לנהל עובדים כבר. אני רוצה לצאת החוצה עם ההצלחה שלי, אני רוצה להציג תדמית של גבר מצליחן, כי זה מה שאני".
אמרתי ושאלתי אותו: "אתה באמת מצליחן. מה אתה באמת מרגיש רגע לפני שאתה שולף סיגריה לפני פגישה חשובה?" הוא נעצר לרגע וחשב, ואז הודה: "אני בעיקר מרגיש חרדה… אני עדיין מתרגש לפני פגישות חשובות, כל פגישה כזו היא כמו חציית ים סוף בשבילי. אני רוצה להצליח ואני צריך משהו שירגיע אותי."
המשכתי ושאלתי: "מה היה קורה אם היית מגיע לפגישה בלי לעשן לפני? איך זה היה מרגיש?" גיל השפיל מבט ולקח נשימה עמוקה. הקול שלו נחלש מעט, היה לי קשה לשמוע אותו. "האמת? אני חושב שהייתי מרגיש חשוף. כאילו שאין לי רשת ביטחון. הייתי לחוץ הרבה יותר, המחשבות היו מתרוצצות לי בראש – אני לא רוצה לטעות בפגישות. מה אם לא אצליח לשדר את הביטחון שאני רוצה? זה לא רק חציית ים סוף, זה ממש כמו לקפוץ כל פעם מחדש למים עמוקים בלי לדעת לשחות…". "אני גם לא רוצה יותר להתעסק עם העובדים ברצפת הייצור שלנו, הרבה יותר מלהיב אותי לשווק ולמכור ולהביא עוד הזמנות מלקוחות חדשים".

זו הייתה נקודת המפנה: ההבנה שלו שמה שהוא באמת חיפש דרך העישון, לא היה לשמור על איזו פוזה שרצה לאמץ לעצמו, אלא דרך להתמודד עם החרדה שעולה כל פעם מחדש מול לקוחות פוטנציאליים. הוא הבין שהסיגריות היו עבורו כלי הרגעה, ולא אמצעי להפגין איזו תדמית שנראתה לו מתאימה, אבל למעשה היה עדיין די רחוק ממנה. 

כל הזכויות נשמרו לו. גיל איש עסקים צעיר ומוכשר, ודווקא הכנות והפתיחות שלו שבו את ליבי.

מכאן הדרך להיגמל הייתה ברורה יותר. במקום להילחם בתשוקה לסיגריה מצאנו יחד פתרונות פרקטיים שיענו על הצורך האמיתי שלו, להירגע לקראת פגישות חשובות: תרגולי נשימה ממוקדים, שינוי הרגלים בהכנה לפגישות – למשל הוא מת על תה חם בלילה, הצעתי שינסה גם במהלך היום וזה עבד לו. הוא נזכר שאשתו גם שותפה בעסק, והם סיכמו שלפני פגישה חשובה כזו, הוא מתקשר לקבל קצת עידודים ממנה. 

היו עוד הרגלים שהוא שינה וגם את דרך ההתנהלות הכללית שלו בעסק, אבל סיפור החרדות לפני פגישות היה זה ששינה עבורו את התהליך.
היום, 7 חודשים אחרי שהפסיק לעשן, הוא עדיין נושם עמוק לפני כל פגישה עסקית, ולא שולף סיגריה.

אם גם אתם מרגישים שהסיגריה היא חלק מהזהות שלכם, אבל יודעים שיש שם משהו עמוק יותר, זה הזמן לבדוק איך אפשר להשתחרר ממנה באמת – בדרך שמתאימה לכם.  בואו לקבל עזרה!